חָוָח

n.m. 2 K 14:9 1. brier, bramble. 2. hook, ring, fetter;—ח׳ abs. Ho 9:6 + 8 times; pl. חֲוָחִים 1 S 13:6 (but v. infr.), חוֹחִים Ct 2:2; חֹחִים 2 Ch 33:11;— brier, bramble 2 K 14:9(×2) = 2 Ch 25:18(×2) (allegory of Jehoash); coll., sign of desolation Ho 9:6 (‖ קִמּוֹשׁ), Is 34:13 (‖ קִמּוֹשׁ, סִירִים), Jb 31:40 (opp. חִטִּים); in sim. of fool’s parable ח׳ עָלָה בְּיַד־שִׁכּוֹר Pr 26:9 a brier cometh into the hand of a drunken man (De Now Str); כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים Ct 2:2; briers = thickets as hiding-places 1 S 13:6 (but Ew We Dr חוֹרִים holes, cf. 14:11; v. sub iii. חרר; ‖ מְעָרוֹת, סְלָעִים, צְרִחִים, בֹּרוֹת; 𝔊 here ἐν τ. μάνδραις; 14:11 ἐκ τ. τρωγλῶν). late, hook or ring, in jaw of crocodile c. תִּקֹּב Jb 40:26 (‖ הֲתָשִׂים אַגְמֹן בְּאַפּוֹ); of captive וַיִּלְכְּדוּ אֶת־מְנַשֶּׁה בַּחֹחִים 2 Ch 33:11 (cf. חַח).