אָמַל

vb. be weak, languish (cf. Arabic أَمَلَ hope, expect). Pt. pass. f. מָה אֲמֻלָה לִבָּתֵךְ how weak is thy heart! Ez 16:30 (but מַה־לִּי וְלִבְרִיתֵךְ); Puʿl. Pf. אֻמְלַל Jo 1:10 +; אֻמְלְלָה Is 33:9 +; אֻמְלְלוּ Je 14:2 etc.;—be or grow feeble, languish; of loss of fertility (woman) 1 S 2:5 Je 15:9; of fisherman whose trade fails Is 19:8 (‖ אנה, אבל); in genl. in inhab. of smitten land Ho 4:3 (‖ תֶּאֱבַל הָאָרֶץ); Is 24:4 cf. infr. usually subj. inanim., personif.; שַׁדְמוֹת חֶשְׁבּוֹן Is 16:8; cf. Na 1:4(×2); תֵּבֵל Is 24:4 (‖ נבל, אבל); אֶרֶץ 33:9 (‖ אבל); subj. גֶּפֶן Is 24:7 (‖ אָבַל תִּירוֹשׁ); יִצְּהָר Jo 1:10 (‖ שׁדד, אבל, הובישׁ; kindred subj.); תְּאֵנָה v 12 (‖ הַגֶּפֶן הוֹבִישָׁה); שְׁעָרִים Je 14:2 (‖ אָֽבְלָה יְהוּדָה); cf. La 2:8 וַיַּאֲבֶל־חֵל וְחוֹמָה יַחְדָּו אֻמְלָ֑לוּ.